מאמר צמיחה, ליישום בזוגיות ובמשפחה
ט"ו בשבט הגיע!
זמן לנטיעות, לשקדיות, ולחלק מהילדים – קבלת תעודות מחצית.
ילדים והורים לעתים מגיעים לשלב זה, של קבלת התעודות, ברגשות מעורבים: יש כאלה שפשוט מסתקרנים לגבי הציונים או המכתבים האישיים מהמחנכים, יש כאלה שחרדים לתוכן שימצאו בתעודה ויש כאלה שמכחישים את עצם משמעותה… אך יש חשיבות לתעודה הניתנת, בכל גיל. התעלמות ממנה (ללא קשר למה שרשום בה) היא התעלמות גם ממה שעבר עלינו השנה.
כאשר ילד מביא תעודה הביתה, לא מספיק שנתבונן בכריכה החיצונית ונאמר "כל הכבוד". נחוצה התייחסות מפורטת לתכנים העולים בתעודה, התעכבות על נקודות החוזק (מחמאות, תשבחות, ציונים מחמיאים) וגם על נקודות הקושי. רצוי לעבור על התעודה, ראשית, ללא תגובה, ואז לעבור שוב עם הילד. בשלב ראשון, לעבור איתו יחדיו על נקודות החוזק (גם עליהן כדאי להתעכב, ולא לקחת את ההצלחות כמובן מאליו), לבדוק: כיצד הצליח שם, מה זה דרש ממנו, מה קל לו לעשות וכו'.
לאחר מכן, כדאי להתייחס להערכות או הערות המציינות בעיה. בשלב זה, רצוי לשאול את הילד ולבקש ממנו שהוא יקח חלק בחשיבה, לגבי הימצאותו במקום בו הוא נמצא, זאת כמובן בהתאם לגילו. באופן כללי, חשוב שלא נמצא את עצמנו במקום של הטפת מוסר אלא במקום של שאילת שאלות, שאלות כמו: איך אתה מסביר את מה שקרה לך עם המקצוע הזה? מה הקושי שלך שם? האם היית רוצה לשנות את המצב הזה? מה היית רוצה לראות בתעודה שלך, במקצוע הזה? כיצד לדעתך נוכל לעשות שינוי? מה אתה צריך כדי ליצור שינוי? איזה נקודות חוזק שלך יסייעו לך במקום שקשה? וכו'.
באמצעות שאלות אלה, נגרום לילדים לבצע תהליכי חשיבה ולקחת אחריות; נוכל לקבל מושג האם מדובר בקושי לימודי, בהשפעה חברתית, בשעמום, ברתיעה מהמורה; נוכל לקבל מידע לגבי מידת המוטיבציה של הילד שלנו ליצור שינוי; נוכל לתכנן איתו כיצד מתגברים על הקושי, או משפרים במידה את המצב. באופן כללי, גישה זו תאפשר לילד להתמקד בעיקר, במקום להתמקד בכעס או באכזבה שלנו. עיסוק כזה יעביר את המסר שאנו לא חוששים מהתכנים הקיימים בתעודה, הציונים הם של הילד שלנו ולא שלנו – על כן, שיפור מצב לימודי תלוי ברצון שלו ליצור שינוי, ואנו נמצאים שם, ברקע, על מנת לתמוך ולסייע בפתרון בעיות.
לעתים אף נגלה שההתייחסות של הילד לציונים שונה משלנו, ונוכל ללמוד על עצמנו או עליו. במקרים רבים, הילדים לוקחים ציונים בפרופורציות וההורים הם הלוחצים והנלחצים (האם הציון "טוב" יוכל לספק אותנו, ההורים?…) ולעתים, ההיפך – נגלה נטייה ללחץ ופרפקציונזם אצל הילד שלנו. האם ההתיחסות של הילד ושלכם היא נורמטיבית ומצמיחה – זו שאלה חשובה שניתן להיוועץ בה עם חברים וקרובים (או איש חינוך לדוגמה), בכדי לבדוק את עצמנו.
ובנוסף – לא נשכח את שאר בני הבית, אחים בוגרים או צעירים יותר. סביר והגיוני שגם ילדי הגן יחזרו בט"ו בשבט עם עציצים, יצירות, מטעמים למיניהם ואימרות חוכמה. בכדי לתת מקום לכולם, ניתן ליצור איזו מסורת שקשורה במעמד זה, שיש בו טעם חגיגי. ארוחה משפחתית, בילוי משפחתי או כל דרך אחרת, שתסמל חגיגיות, יכולה להתאים. הנאה מרובה לכולכם, מהרגע ומהמעמד!
